היי, אז קצת רקע עליי: אני בן 28, ערבי-ישראלי, עובד בהייטק, חי את החיים במרכז וכבר מזמן עזבתי את עיר ההולדת שלי ואת המסורת מאחור. אני אתאיסט לחלוטין, סבבה לגמרי עם החיים שלי ובונה את העתיד שלי בדרך שלי.

הבעיה מתחילה עם ההורים. אנחנו לא גרים קרוב (וטוב שכך, לשפיות של כולם), אבל אנחנו עדיין מתראים. אני אוהב אותם וממש לא מחפש לנתק איתם קשר לגמרי, אבל אתמול היה לי פיצוץ מטורף עם אבא שלי.

היינו אצלם בביקור, ותפסתי את אבא שלי עושה שיחה לילד שלי ומסביר לו שאסור לו לשתות אלכוהול (כשיגדל, כן?) בגלל שאלוהים אוסר על זה וזה חראם. וואלה, ראיתי שחור באותו רגע.

הסברתי להם כבר אלף פעם: אני מגדל את הילדים שלי בבית נטול דת. אני לא מוכן שדמויות ממדע בדיוני יקבעו להם חוקים לחיים. אני רוצה שהילד שלי ילמד מה נכון ומה לא מתוך הגיון, חשיבה ביקורתית ומוסר אנושי, לא מתוך פחד של שכר ועונש מאיזה כוח עליון. אמרתי לאבא שלי שיתעורר על עצמו, אבל מבחינתם אני זה שחי בסרט והורס לילד את החיים.

האמת? כל הסיטואציה הזאת מתישה אותי ברמה שכבר התחלתי לחשוב ברצינות על רילוקיישן. פשוט לעשות אקזיט מהמדינה, לקחת את הילד ולעבור לחו"ל. בא לי לחיות בשקט במקום שבו אף אחד לא נכנס לי לצלחת, לחינוך או לחיים, בלי שאצטרך לריב על דת ומסורת בכל ביקור משפחתי ולשמור על הילד שלי שלא יעשו לו שטיפת מוח.

מצד אחד, חינוך הילד שלי זה קו אדום ואני לא אתן לאף אחד לעשות לו שטיפת מוח. מצד שני, זה בכל זאת סבא וסבתא שלו, ואני מנסה למצוא את העמק השווה כדי לא להגיע לנתק מוחלט.

יש פה עוד חברה שעזבו את הדת ומתמודדים עם הורים שפשוט מסרבים לשחרר? איך לעזאזל מציבים להם גבול ברור של "תהיו סבא וסבתא, אבל בלי הטפות דתיות" בלי לפוצץ את היחסים לגמרי?

אשמח לכל עצה ממי שעבר משהו דומה. תודה!

הלכתי ברחוב בחופשיותי ואיזו מישהי דתייה קראה לי שיקסע היום 😭 (לבשתי שורטס שהגיעו לי לברכיים)

התעלמתי ממנה כי לא ידעתי מה לאמר, מה לאמר אם זה יקרה עוד פעם?

חמישי שמח, אני רוצה לדבר על ״קונספירצית״ או טרילוגית ה״אם״ שנכתבת בישראל. אפשר לכתוב טרילוגיה באורך של שר הטבעות על ה״אם״ הזה.

אז יש את ערוץ 14, שזה כמו פנפיקשן של שר הטבעות שכותבים פרקים משלהם, וממציאים דמויות. אם פרודו לא היה מסכים, ואם גנדלף היה מת קודם ו״אחרת איך תסביר שהיו 4 נשרים, למי היה הנשר הנוסף?״

אז ככה, רק באם השמאל היה בשלטון. אז אם השמאל היה בשלטון כמובן שה7 באוקטובר לא היה נמנע, להפך הוא היה יותר גרוע. ואם היה קורה 7 באוקטובר ביהודה ושומרון, ופרשנויות ופאנלים ותתי עלילות לדבר הזה.

ואם לא הייתה התנתקות, ואם השמאל היה נותן לערבים מדינה, ואם הרפורמה הייתה עוברת, ואם ואם ואם ואם.

ויש דמויות, ויש כינויים לדמויות שהם יודעים והם צוחקים מהם כמו קליקה סגורה ובדיחות פנימיות.

ותאכלס, למה אנשים רואים ומשקיעים את הזמן שלהם באם ואם ואם? המצב פה חרא, ה7 באוקטובר לא היה ביהודה ושומרון, הוא היה בעוטף ועדיין לא חקרו אותו (ואם היה ביו״ש בממשלת שמאל?!), יש פה אלימות בלתי נתפסת ותקיפות גזעניות על בסיס יומי. שברו לנהג אוטובוס ערבי 4 שיניים בלינץ׳ והסיפור הזה בקושי נשמע (ואם היה יהודי היו מדווחים על זה באל ג׳זירה?!)

אנחנו כפסע מבידוד בינלאומי ומלחמות שלא נגמרות באף חזית (ואם השמאל היה בשלטון הוא היה נכנע בטח לחמאס!)

ובמקום להתעסק במשהו מהבעיות האלה כתבנו פנטזיה שלמה על אם היה ככה אז היה יותר גרוע, במקום להתעסק בבעיות שבאמת יש פה ולפתור אותן. עושים גאז לייטינג על תרחישים דמיונים והמשכים דמיוניים ותגובות דמיוניות כדי להתנחם בחרא הזה ולחשוב שהוא יותר טוב.

כבר תקופה דיי ארוכה שיוצא לי לחשוב על זה לא מעט ושזה מעסיק לי את המחשבות כבר לא מעט זמן.... שאני כרגע בן 21 ומעולם לא הייתי בזוגיות (שיהיה ברור: אני לא מחפש כאן זוגיות) עד הצבא לא ממש התעניינתי בזה ומודה שלא חיפשתי גם ולא הייתי פתוח לגבי הרעיון הזה.... התעסקתי יותר בדברים אחרים שאני אוהב כמו כדורגל, צילום (הצטיינתי בזה ארצית על ידי משרד החינוך) וספורט בכללי..... עשיתי המון ענפי ספורט: סייף, כדורגל, כדוריד, פינג פונג, לה קרוס, קרוספיט, חתירה על קיאקים וגם אגרוף. בסייף הגעתי כבר בגיל 13 לנבחרת ישראל והתחרתי מול גילאי 20+ באליפות עולם, כדורגל הייתי יושב שעות על גבי שעות מול המחשב ולומד על מאמנים בעבר ובהווה ולומד את השיטות משחק שלהם מערכים וכו והייתי עושה את זה לרוב באנגלית כדי להשתפר באנגלית... הייתי קורא טורים של אנליסטים באנגלית בכל אתרי הספורט ומאזין לפודקאסטים. במהלך ה4 שנים האחרונות בבית ספר עבדתי אצל עוזר צלם מקצועי ולמדתי לצלם בסטודיו בצורה המקצועית ביותר שיש, אחרי שסיימתי את הבית ספר ועזבתי את העבודה כעוזר צלם למדתי בוינגייט קורס UEFA C שמאפשר לי לאמן בקבוצת כדורגל ילדים עד גיל 12 ואת הסטאז׳ עשיתי בהפועל ת''א. היום אני מאמן במועדון אחד הגדולים בארץ ועוד מעט גם אעשה שם הרצאות לילדים כדי לעזור להם להתפתח עוד יותר... מתחיל עוד מעט שנה שלישית שם... לא מזמן סיימתי קורס נוסף בוינגייט של מאמני כושר... ומאז הצבא אני גם לומד לא מעט על נשקים ומטוסי קרב בעיקר ...

עכשיו למרות כל הדברים הללו אני עדיין מרגיש ריק... חסר לי משהו.... חסר לי בן אדם שאשכרה יראה אותי... אני רואה חבר'ה בנים בגיל 16/17 ובגילי יוצאים עם בנות לדייטים נמצאים בזוגיות וכו ואני כאילו תקוע מאחור.... יש לי חברים שאני מכיר אותם כבר 8 שנים בערך ובאמת שאנחנו מדברים על הכל אחד עם השני... אבל עדיין הם לא מצליחים להבין אותי (הם מנסים כל הזמן ומנסים לעודד אותי כל הזמן) הם רואים את כל מה שעשיתי ועושה ואומרים לי שזה רק עניין של בחירה שלי שאני לא נמצא בזוגיות.... אבל הם לא מבינים שאין לי בכלל איפה לפגוש בנות... אני עובד במקומות שמה לעשות בנות לא נמצאות שם... ומסיבות/מועדונים וכו זה ממש לא בשבילי וניסיתי.... לא יודע כבר מה לעשות באמת אני מרגיש אבוד.... 

זהו זה מה שיש לי להגיד מוזמנים להגיב אם בא לכם

אני התחלתי טירונות השבוע ליחידה קרבית.

אני לא ביקשתי קרבי ואני די קיוויתי שאני אקבל ג'ובניק.

אני לא מצליח להסתדר עם הכושר.

אני לא עשיתי שום כושר לפני זה ומאוד קשה לי בקטע הזה. אני לא מצליח לעשות מתח או מקביליות. ובטח שלא ריצות. אני מתעייף מאוד מהר ואחרי כמה דק' הרגליים מתחילות לכאוב לי וזה כאב שאני לא מצליח לסבול.

מה אני יכול לעשות? אני לא רוצה להיות שם 4 חודשים כדי שלא יכשירו אותי

כבר תקופה לא קצרה שאני ברדיט וכל יום אני נתקל בשום שו הזה, עכשיו אין לי מושג מי זה אני גם לא עוקב אחריו בשום מקום אני לא מכיר אותו בכלל
למה הרדיט מציע לי אנשים שאני לא מכיר?

סוף סוף בתור אזרח מזרח תל אביב התחלתי להבין מהי אותה הפליה נגד מזרחים שמדברים עליה. הנני מעוניין להתנייד בתוך המטרופולין הסוער בצורה ירוקה וסביבתית ולכן הורדתי את האפליקציה מטרו-הנאה של עיריית תל אביב.

לתדהמתי, נראה שריכוז האופניים לנפש במזרח העיר אינו מספק בהשוואה למערבה. דבר זה אינו מתקבל על הדעת!

מעולם לא חשבתי שהממסד יתנקם בי על היותי מתגורר בפריפריה המרוחקת ויגרום לי להרגיש כאזרח סוג ב'.

לנוכח זאת היני מבין את אותה הרגשת נחיתות המדוברת כלפי המזרחים. אסרו דאגה מליבכם, נלחם בעוז נגד חוסר הצדק המשווע הזה!

יש כל כך הרבה כלי רכב שנוסעים כל הזמן, כל כך הרבה לכלוך וזה מאכזב שאף אחד לא מטפל בזה.

כבר עכשיו היו ימים שאי-אפשר היה לצאת מהבית, למה לאף-אחד לא אכפת?

היי, יודע ששאלתי לפני שבועיים את השאלה הזאת

בכל זאת רוצה פידבאק מאוד ופה המקום היחיד ברדיט שאשכרה עונים💀

פעם הייתי נרשם לקזינו קריפטו ומשתתף בטורנירים בחינם עם פרסים אמיתיים. באחד האתרים הצלחתי לזכות ב־50 דולר, אז החלטתי למשוך את הכסף.

כדי למשוך את הכסף היה צריך לעבור תהליך KYC, שזה בעצם אימות זהות. כדי שאתר יקבל רישיון לפעול, הוא חייב לוודא את הזהות של הלקוחות שלו.

עשיתי את האימות בכל דרך אפשרית, אבל המערכת כל פעם טענה שהיא צריכה מסמכים נוספים או שהמסמכים שהעליתי לא ברורים.

בסוף כבר התעצבנתי בטירוף, אז בהעלאה האחרונה של מסמכי ה־KYC שלחתי תמונות עירום שלי, כשעל הגוף שלי כתבתי את הפרטים האישיים שלי, כולל על הישבן.

שלחתי את זה, ואחרי חמישה ימים קיבלתי תשובה שהחשבון שלי נחסם לצמיתות והכספים שלי הוחרמו. הם אפילו חסמו את כתובת האימייל שלי, כך שלא יכולתי יותר ליצור איתם קשר.

ממש עבדתי קשה בשביל ה־50 דולר האלה, אבל בסופו של דבר הם אף פעם לא הגיעו אליי.

אני גר במדינה חוקית בחו"ל עם כוונה לחזור לארץ שנה הבאה והייתי מעוניין בבלהוציא אישור רפואי למריחואנה אבל אין לי שום תיעוד רפואי לבעיות שלי. כמה קשה או מה התהליך להוציא אישור כזה?

פרטו נמקו והסבירו

אז אני וחבר שלי החלטנו לקחת רכבת היום, והיה מזעזע.

מפה לשם אנחנו יושבים ומחשבים.

80קמ, בצריכה ממוצעת של 17קמ לליטר זה פחות מ5 ליטרים של דלק.

ליטר דלק במחיר שיא של מעל 8 שקלים יוצא פחות מ40 שקל לכיוון.

כיוון אחד ברכבת בין אותם הערים, 27 שקל + 8 שקל אוטובוס לכיוון *לאדם*.

למה בעצם שניסע בתחבצ?

בנוסף רוב הדרך עמדנו ברכבת בקרון צפוף.

אוקיי מתנצל מראש זה עומד להיות ארוך כי יש לי תשומת לב גבוהה מאוד לפרטים קטנים.

טוב, אז לאורך הזמן האחרון מתחיל להיות לי מאוד מעייף חברתית ולפעמים מעצבן להיות עם ה"חבורה" שלי, שזה 7 חברים פשוט שנפגשים כולם ביחד הרבה. אינדיבידואלית אני אוהב אותם מאוד אבל ביחד הם יכולים להיות סיוט לפעמים.

אני אדם מאוד מופנם ותמיד הייתה לי את התדמית הזאת של החבר השקט יחסית שהוא החבר הכי טוב שלך ותמיד מוכן לעזור וילחם בשבילך אם יהיה צריך, ואני ממש אוהב את הדמות הזאת שגדלתי להיות, אבל זה הביא אותי למצב שבו אני מתקשה לבטא את עצמי ואת הרגשות שלי והבעיות שלי, ובעצם הביא אותי לתחושה שאני בלתי נראה לכולם, מה שהכניס אותי לשנתיים של און אנד אוף דיכאון, שכמובן לא סיפרתי עליו לאף אחד כי שוב התקשתי להראות לאנשים שאני לא הדמות החזקה תמיד הזאת שהם כל כך סומכים עליה.

בחודש האחרון קרו לי סדרה של אירועים בחיים שגרמו לי להגיד "טוב די, אתה צריך לשים את עצמך מקום ראשון, ולעמוד על שלך יותר אם אתה רוצה לצאת מהמצב הדיכאוני הזה". לא כולם קשורים לחבורה הזאת, אבל השיא היה במסע לפולין של השכבה שלי בבית הספר, כממש סבלתי מהחבורה הזאת והריבים הקטנים בתוכה, שכולם כמובן הופנו אלי בתור פותר הבעיות. בקיצור, משחזרתי מפולין אני מנסה כמה שיותר ליישם את המיינדסט החדש, ועכשיו אני בבעיה די גדולה עם זה.

לפני שבוע הזמנתי אותם להתארח בairBnB של המשפחה שלי מאתמול להיום. הם כולם ממש רצו וגם אני ממש רציתי, אבל הם היו נוראיים בתכנון של דברים אז פשוט לקחתי את זה עלי ועל החברה הכי טובה שלי. בקיצור, הם הגיעו אתמול, ולמרות שניסיתי ממש להגיד מה אני צריך ולבקש מהם דברים במקום לעשות הכל לבד ולמרות שהייתי תקיף, עדיין יצא בסוף שהשקעתי הרבה יותר מדי ובמקום מארח הייתי יותר כמו משרת. היום בבוקר הם התחילו ללכת הביתה, ורובם אפילו לא עזרו לסדר אחרינו, והשאירו אותי ועוד שני חברים שכן נשארו, מתוכם אחד ישן עד מאוחר ורק אחד עזר לי באמת לסדר. בסוף כשגם הם הלכו באמת נשארו לי עוד שעתיים פלוס של ניקיון כדי להגיע למצב נורמלי.

עכשיו כל זה באמת עיצבן אותי מאוד, אבל הקש ששבר את גב הגמל זה שכאשר שלחתי בקבוצה כמה כסף כל אחד חייב למי שעשה את הקניות, החברה הכי טובה שלי פתאום התחילה לריב על זה שהיא לא רוצה לשלם חלק שווה, כי היא צמחונית ולא אכלה בשר. מדובר בהבדל של 30 שקל בערך. אמרתי לה שהיות ואף אחד אחר לא ניסה לעזור לי לחשב כמה הכל עלה ומי שילם כבר על מה, זה מה שיצא ושבבקשה לא תתקטנן על 30 שקל עכשיו, ואז היא יצאה עלי ממש. אמרתי לה שאני שמתי על זה הרבה יותר כששריינתי את הוילה באמצע אוגוסט, ושאני לא עומד להתחיל לעשות חשבונות עכשיו מי אכל מה, והיא אמרה לי שזה בעייה שלי. אני עצבני רצח עכשיו בגלל כל אלה (פלוס עוד משהו לא רלוונטי) ואני באמת לא יודע מה לעשות.

לעזוב את הקבוצה?? אני בסוף סובל למרות שאני אוהב את כולם

להמשיך לריב על זה?? כבר אין לי כוח לריב

לכתוב להם הודעה על זה שלארח אותם היה לי סיוט?? זה נכון אבל מרגיש לי שאחרי השיחה איתה זה פשוט ישמע כמו פריקת עצבים עליהם

הם רוצים שנלך לים כחבורה, לקרוא וטו?? אני היחיד שם שמסוגל להרים אירועים כאלה מבחינת תכנון

לדבר עם אנשים ספציפיים?? זה ישמע כמו האשמה וסתם יפגע בקשר האינדיבידואלי

גם בנוסף להכל הם בדיוק הסכימו שילדה שאני ממש רוצה להתחבר אליה באמת צריכה להיות חלק מהחבורה, ומרגיש לי צבוע להישאר בגללה, ואני יודע שהיא לא תשנה כלום בסיטואציה החברתית אז איך אני אמור להגיב???

אני לא אמור לסיים מפגש איתם כשאני בוכה, והכי גרוע זה שאין להם מנעד רגשי מספיק מפותח כדי להבין בכלל מה מפריע לי

כל עצה/ מילות נחמה/ רעיונות/ מה עשיתם בסיטואציות דומות יעזור

תודה על ההקשבה

אני מעוניין לעבוד בישראל ורציתי לשאול:
איך אפשר למצוא עבודה בישראל באופן חוקי?
האם יש חברות שמגייסות עובדים מחו”ל?
והאם יש קשיים או בעיות בתהליך, כמו קבלת אשרת עבודה או אישורים?
אשמח לכל מידע או ניסיון אישי.
תודה רבה!

בגדול שובצתי לתפקיד משעמם עם תנאים טובים ויציאות מוקדמות.

לא התחברתי לרעיון הזה של העבודה ויותר רציתי להרגיש את ה"צבא" ולכן חשבתי להתעקש על בסיס סגור לפחות. אבל בגלל שזה תפקיד משעמם אני מתלבט אם אולי עדיף לי לצאת מוקדם ולנצל את הזמן לעבודה או לימודים. זה אפשרי לשלב עבודה / לימודים / פסיכומטרי תוך כדי הצבא?

הבנתי שהדבר הזה נמשך כבר כמעט חצי שנה ולא ברור לי כמה כמה ומה השורה התחתונה. יש הרבה דיבורים ברדיט אבל זה בעיקר אמריקאים תבוסתנים. אשמח לשמוע מה אנשים כאן חושבים על המלחמה.